חגייצ'וק, בננו המתוק והיקר
בעל יקר מכל לרעייתך סיגל ואבא למופת האהוב על ידי ילדיך, נכדינו המתוקים. אח אהוב ונערץ על ידי אחיך ישי ואחותך פזית, גיסך וגיסתך, דודיך ובני דודיך ויתר בני המשפחה
מעולם לא העלינו בדעתנו שנגיע למעמד הנורא הזה. מי יכול היה להעלות בדעתו שדווקא על אדמת ארצות הברית של אמריקה, בקומה ה- 106 של מגדלי התאומים, מרכז הסחר העולמי, נאבד אותך ועולמנו יחרב
לנו, הוריך, היית בן מסור ונאמן, מקור מתמיד לגאווה בשל תבונתך וכל הישגיך בלימודים, בשירות בצה"ל ובחיי המשפחה הנפלאה שהקימות
לסיגל רעייתך היית חבר ובעל תומך, אהוב ומסור. לילדיך המתוקים היית אבא אוהב ומסור למופת, אשר ילדיו הקטנים קשורים אליו בעבותות, נתלים עליו ומחפשים תמיד את קרבתו וחום לבו
תמיד הבחנו כי מרגע שהיית חוזר מהעבודה היית מסייע לסיגל בכל נושא הקשור בבית ובילדים. נהגתי לומר לך תמיד שכאבא - אני עפר לרגליך

רווינו ממך נחת לאורך כל חייך הן בהישגיך בלימודים, הן מעבודתך, הן משירותך בצה"ל, והן מהיותך איש משפחה אוהב ומסור. קיווינו והתפללנו לכך שעוד רבות תהיינה השנים בהן נמשיך לרוות נחת מהפעילות המבורכת שלך בכל התחומים, אך מה נעשה ויד הגורל פגעה בך ובנו כולנו בידי חיות אדם פושעי מלחמה, דווקא כשאתה נמצא רחוק מזירת הטרור בישראל, ומשתתף כמרצה בכנס המתקיים במרומי בניין המסמל את מרכז העסקים העולמי
מרגע שנודע לי על היעדרותך, ולאחר מכן על מותך, סבור הייתי כי צדק דוד המלך בתגובתו, כאשר באו לבשר לו על מות בנו אבשלום

חגי בני היקר, מחמד נפשנו, מי ייתן מותי תחתיך למען תוכל להשלים את מעגל חייך היפה שנפסק לפתע בעיצומו – הן בחוג המשפחה והן במינהל העסקים, תחום אותו בחרת כמקצוע ובו כה הצלחת
אמנם כל הסובבים אותך ציינו בפנינו כי בכל 34 שנות חייך היו לך הישגים מדהימים, התואמים אדם שמספר שנותיו כפול, אך לנו אין בכך נחמה. אנו מתגעגעים אליך ורצינו אותך מהלך לידנו וליד המשפחה עוד שנים רבות, יהיו הישגיך גדולים ככל שהיו. כואב מאוד לאימא ולי על שאיבדנו אותך, בן אהוב שלנו, אך שבעתיים כואבים אנו שאתה לא נהנה מדי יום מזיו פניהם ומתבונתם ההולכת וגדלה של ילדיך היפים והמוכשרים, ושלא תוכל להיות לצידם עם רעייתך סיגל באירועים החשובים בחייהם, שכל הורה מתפלל לזכות להיות נוכח בהם
מאז היותך ילד רך בשנים ניכר היה בך שתתפתח להיות מנהל עסקים בעל יושרה, ברוך כישרונות, נמרץ ובעל הספק עבודה מדהים. תמיד מחייך ומסביר פנים לזולת, מקצר בדיבור ומבקש גם מאחרים להיות עניניים. היית אהוב ומוערך על ידי כל מי שהכיר אותך: חברים, ידידים, מפקדים, ממונים עליך בעבודה ואלו שעבדו לצדך או תחת פיקודך וניהולך

כל חייך הייתי גאה בהישגיך. הערצתי אותך הערצה רבה בשל כל התכונות שהיו טבועות בך
כולנו אוהבים אותך וננצור את אישיותך, פועלך והישגיך, אותם ננחיל לילדיך

 דב שפי
אבא של חגי , מדבריו בהלוויה בניו ג'רזי 


sl


חלפו שלוש שנים של כאב וגעגועים
עדיין נדמה לי שיום יבוא, הדלת בדירתנו תיפתח ושם תעמוד דמותך בפתח

כמו שבתך חוזרת ואומרת לי מדי פעם: אבא היה גדול, גבוה ויפה
ושוב אשמע אותך אומר "היי אימא" נשיקה וחיבוק. אתה מניח את תיק הנסיעות ואת תיק המחשב

חגי, שב ספר מה חדש אצלכם. אך אתה תמיד מיהרת. אין לי זמן. אני מתקלח ורץ. יש לי עוד הערב פגישות וישיבות. אחזור בלילה. ואני התרגלתי לחכות לשובך

ידעת,כנראה, שהזמן קצוב וצריך להספיק ולהגשים מטלות ומטרות רבות

הגיחות ארצה היו קצרות אך הן חיממו את הלב של אימא
הקפדת לבלות את סופי השבוע עם סיגל והילדים וחזרת הביתה מכל מקום בעולם
ל וויקאנד

היום אני יודעת כמה ברי מזל היינו שנשלחנו לארבע שנים של שליחות בוושינגטון. כך יכולנו להיפגש לעתים קרובות ולדבר הרבה בטלפון
וכמובן להיות נוכחים בלידות של נכדינו  בניו יורק

חגי יקר שלי
 מאז האסון עוברות בראשי כל הזמן תמונות מחייך הקצרים כמו בסרט:  ההיריון, הלידה, הליכתך לגן ילדים, בית הספר היסודי והתיכון, חברתך הראשונה, הגיוס לצבא, הפעם הראשונה שסיגל באה לביתנו, ארוחות השבת המשפחתיות ועוד חוויות בהן אני נזכרת והתמונות רצות הלוך ושוב מדי יום ומדי לילה. כנראה שכך משמרים זיכרון
בחיים הרגילים אנו חושבים תמיד על העתיד ושואלים עצמנו איך הילד יגדל ומה יהיו הישגיו, אך לצערי, היום מה שנשאר הם רק זיכרונות העבר היפים
אנו משתדלים להתנחם בילדינו ובנכדינו היקרים והחמודים ולהעניק לכולם
 הרבה חום ואהבה ותחושה שאנו משפחה אחת גדולה

אתה חסר לכולנו חגי יקר. אימא מתגעגעת אליך מאוד ואינה יכולה להינחם


אסתר שפי
אמא של חגי ,  דבריה  באזכרה ביהוד    ספטמבר 2004


sl



משפחה וידידים יקרים

התכנסנו היום במלאת שנה למותו של חגי, היקר, האהוב, והחסר לנו כל-כך

אני מוצאת את זה בלתי יאומן ששנה שלמה כמעט חלפה מאז
נדם קולך, נפסקה נשימתך ונכבה חומך,     חגי יקר שלי

כל-כך הרבה אנרגיה, מרץ ויוזמה היו בך, שנדמה שלא יתכן שבשעה וחצי גורליות והרסניות
תשקע כל האנרגיה ותתמוסס בעפר המתפורר מהמגדלים, שעמדו איתן באותו בוקר
ה-11 לספטמבר,2001 , כשהגעת אליהם מוקדם מאוד להשתתף בכנס בו היית אמור להרצות
אחר-הצהרים

אתה, כהרגלך, הגעת לפני תחילת הכנס, נינוח, בודק אימלים דרך הטלפון הסלולרי
ומתחיל להיכנס לשיחות עם חבריך מחברות שונות, המרצים האחרים והמשתתפים
ביניהם מנהלים ובכירי חברות היי-טק למיניהן

צלצלת אלי הביתה 5 דקות אחרי השעה 9 בבוקר, ובשיחה קצרה, עד שנותקה, אמרת לי שלום
ידעת שלא נותר סיכוי

כמה גיבור ואמיץ היית לומר לי את דבריך בצורה רגועה, המתנה האחרונה שלך, שאזכור לנצח

חפים מפשע מתתם, לא ידעתם מה פגע בכם, מי שלח את פצצת המוות ולמה
זו הייתה הפתעה רעה ביותר, מבהילה, מפחידה, מבעיתה

למה?   את זה גם אני שואלת, וגם חברי כיתתו של רועי בני ה-6 שאלו כשדיברנו על-כך בכיתה

ברור לכולם שמה שנעשה לא עזר להסביר ולהצדיק את מטרות בני העוולה
לא הבנו את המסר וגם לא נוכל להסכים לדרך התבטאות שכזו

ארה"ב עושה מאמצים לתפוס את האשמים והשותפים לדבר העבירה האיומה הזו
ונקווה שכל הפושעים יובאו לדין צדק במהרה

חשוב שהצדק ייעשה למען כל אלפי האנשים החפים מפשע שנהרגו במטוסים, בפנטגון ובמגדלי התאומים. ולא פחות חשוב למען החיים החפים מפשע שעלולים להיהרג בעתיד מארגוני הטרור הללו

נקווה עבור כולנו שמילות השיר "אלי, אלי" של חנה סנש, שנפלה בגבורה במלחמת העולם השניה
יחזקו ויתנו לנו תקווה, נקווה מאוד שתפילתה תיענה
תפילה שלא ייגמר לעולם, העולם הפיזי, בו אנו תלויים כדי לחיות
ושלא ייגמר לעולם, העולם הרוחני, שבלעדיו חיינו חסרי טעם ושחר
חגי היה מסכים בכל מאודו לרעיון זה



חגי, כל חייך היו רצופים בעבודה מסורה
כל תפקיד שמילאת, עשית עם כל הלב והנשמה, כולך מחשבה, יוזמה ומרץ בלתי נדלים
והחיוך שעל פניך, ליוה אותך תמיד. חיוך נעים, כנה. ושפת גופך המחווה חום והומור

כך היית כשהכרתי אותך בצבא, וכך היית אח"כ, בהמשך דרכך בארה"ב
גדלת יפה בקריירה המקצועית, הוערכת מאוד ובכל מקום בו היית, הפכת שם-דבר, מומחה
ובסופו של דבר, מנהל ועומד בראש

רבים פנו להתייעץ אתך.  תמיד נתת מעצמך ומהידע שלך, ללא חשבון ועם הרבה רצון טוב

לאחר מותך קיבלתי עשרות מכתבים מאנשים שונים, רבים מהם לא הכרתי
הם סיפרו לי כמה חיבבו אותך ורבים סיפרו שתמכת בהם, בעיצה טובה ובהתעניינות כנה

שני דברים אפיינו את חגי במיוחד
האחד, היה ההסתכלות בגובה העיניים. גם כשהתחיל כג'וניור וגם אח"כ כשגדל להיות סניור
חגי תמיד התייחס בכבוד לכל אדם, ללא קשר לגילו, מינו, מקצועו או מעמדו

המאפיין השני, וזאת שמעתי שוב ושוב מכל מי שהכיר את חגי
היה, העמדת המשפחה בחשיבות ראשונה
עם כל העומס בעבודה , חגי היה שותף מלא בכל פעילות הבית
יחד טיפלנו בילדינו, בד"כ הגיע חגי הביתה בשעת האמבטיה, בא למעלה ונשק לכל אחד מאיתנו, אח"כ הלך להחליף בגדים ונכנס לפעילות מלאה. ישבנו ארבעתנו ודיברנו באמבטיה הקטנה על מה שחלף עלינו באותו יום. חודשים רבים אחרי מותו של חגי, הרגשנו בשעת האמבטיה שהנה הוא מגיע ועוד רגע ישתתף איתנו

אני מאוד גאה ברועי ובנעמי על התמודדותם האמיצה עם אובדנו של אביהם הנערץ

חגי היה החבר הטוב ביותר שלי, התייעצתי בו בכל דבר ודבר ולמדתי ממנו רבות
אני מרגישה שאני מכירה את חגי ואת דרך מחשבתו כל-כך טוב ומאמצת אותו אל תוכי
אני רוצה להבטיח כאן לחגי להשתדל ולשמור את קו המחשבה ולהעניק את פילוסופיות החיים שלו
לילדינו, עד כמה שאוכל

חגי, אני מעריצה אותך, ואוהבת אותך עד מאוד, אתה הוא שתומך בי הכי הרבה בכל האובדן הגדול
שיש לנו לאחר מותך.  אני  מרגישה שאהבתך אלינו נשארת עימנו ומלווה אותנו בכל אבן דרך שאנו עוברים

חגי, אנחנו זוכרים את רגעי הביחד הכל-כך טובים ומאושרים, אנחנו אוהבים אותך, וחובקים את אישיותך ואת גישתך לחיים

לנצח תהיה עימנו וזכרך לא ימוש מליבנו לעד

תנוח על משכבך בשלום



סיגל שפי
רעייתו של חגי דבריה באזכרה בבית העלמין ביהוד אוגוסט 2002


sl


חגי אחי האהוב והיקר
נדמה שמרחק השנים בינינו הלך והתקצר עם חלוף הזמן
אפילו האוקיינוס הגדול לא כיסה על  אהבתנו
שתי ידיך שכבר נגעו ברקיע הזהב לא מצאו יד מושיעה אחת
לאחוז בה ולהימלט מן החלום המתרסק
הרגלת אותנו לחכות לפגישה הבאה
אנחנו ממשיכים לאהוב אותך מהמקום בו אנו נמצאים
ומבינים שפגישתנו הבאה נדחתה
סיגל היקרה מפז
אני בטוח שתבונתך וליבך החם ישמרו מכל משמר עלייך ועל הילדים
והלוואי שישמרו גם עלינו ועל העולם האומלל הזה שכה זקוק לרחמים


ישי שפי
אחיו של חגי , דבריו בהלוויה בבית העלמין  ביהוד



sl



A note from Rudi Giuliani - Mayor of New York City

                      giuliani note

sl          
       חגי     שפי
תוך עיון בדבריו היפים מאוד של אשר קוטנר על חגי, נזכרתי שהכרתי את חגי רק מדצמבר 1997.
היה זה מאוד מוזר עבורי שכן חשתי כי אני הכרתי את חגי מאז ומעולם. כאלה היו קשרי האינטנסיביים עמו. היו לי עם חגי הרבה פגישות איכותיות בארבע עיניים (בדרך כלל במסגרת ארוחות ערב ארוכות במסעדה היפנית האהובה עלינו
 Mint  בה נפגשנו מדי כחודש). ביליתי עם חגי שעות ארוכות במסגרת קבוצת הניהול של חברת Otabe.
דנו בנושאים שונים כגון שיווק, אסטרטגיה וטקטיקה.

מנקודת מבט מקצועית הערכתי את חגי כ "כוכב" – אדם משכמו ומעלה בעל פוטנציאל
ללא גבולות. הנני משוכנע שאלמלי מותו  הבלתי צודק והנורא, חגי היה מגיע להישגים מרשימים בחברה שהקים "גולדטיר"   וכן בכל תחום אחר שהיה בוחר לעסוק בו.

ב-15-20 שנים האחרונות  כיזם בתחום ההייטק הקדשתי זמן רב לבחירת אנשים תוך נסיון לסייע להם להשיג את המטרות ולפתח את הכשירויות שלהם בתחום מינהל העסקים ובמנהיגות. חגי היה, ללא ספק, אחד מהטובים שהצלחתי ל"צוד". חגי היה אינטליגנטי מאוד, מהיר במידה שלא תאומן ואדם פרודוקטיבי שמעולם לא הכרתי כמוהו. חגי היה בעל מוטיבציה אדירה ורצה להצליח בכל מאודו. הוא רצה תמיד ללמוד וסקרנותו לא ידעה גבולות. הוא תמיד דחף עצמו לעשות דברים יותר טוב ולעשות כמה שיותר דברים במקביל. בעקבות כל הארוחות שקיימנו אשר נמשכו לשעות הקטנות של הלילה מצאתי כאשר התעוררתי למחרת בבוקר כמות גדולה של אי מיילים. תמיד הערכתי שאני  "הארד וורקר"
 ואולם בהשוואה לחגי תמיד הרגשתי שאני עצל...

חגי זכה להצלחה בגיל צעיר מאוד. כאשר הצטרף לחברת "מינט"  היה עליו להיאבק על מעמדו ועל יכולתו להשפיע משום שכל צוות ההנהלה שפגש היה וותיק ממנו והייתה לצוות מסורת של עבודה משותפת במשך שנים. חגי עשה זאת באצילות תוך שימוש בכל תכונותיו הטובות ובראשן בכשרון הטבוע שהיה בו ליחסי אנוש. חגי היה מעורר כלפיו חיבה באופן יוצא מהכלל. הוא ידע ליצור "כימיה" עם כל אדם שעמו ניהל משא ומתן או שוחח. הוא השכיל לתת לכל אדם עמו שוחח את תחושת הנוחות. הוא תמיד השתמש בנימוקים לוגיים שאי אפשר היה לעמוד מפניהם או לסתור אותם.
בתקופות מסויימות בעת שאשר קוטנר ואני הצבנו מספר אתגרים היו לחגי ימים בהם היה נעצב ללבו מחשש שמא הוא מאכזב את אשר ואותי. הוא תמיד היה ריאליסט ולעתים אף פסימיסט. ואולם מעולם לא נתן למצבים כאלה להכריע אותו. נהפוך הוא. בסיטואציות כאלה הוא הפך לנמרץ יותר וחתר להישגים מהירים. הוא תמיד היה משוכנע שהחברה תצליח! ואכן החברה הצליחה!!.

חגי היה הדמות העיקרית בהצלחה הכבירה של חברת "מינט". הוא סומן בשלב מוקדם ביותר על ידי אשר קוטנר ועל ידי כמי שעתיד להתמנות נשיא ומנהל עסקים של החברה
באחד מן הימים. לא סיפרנו זאת לחגי, אלא לאחר תקופה משמעותית אך הוא תמיד ידע  שהוא ה"בן" המועדף שלנו.                                              
 לזכותו ייאמר שהוא מעולם לא ניצל זאת והמשיך לעבוד קשה ולהשקיע מעצמו.

חגי היה האדם ש"שידך" בין חברת  "סנגארד" האמריקנית ובין חברת "אושפ"  הישראלית (שהיא חברת האם של מינט, דקאלוג וטקנומטיקס) . החברה האמריקנית
החליטה לרכוש את "אושפ" ועיסקה זו הסתכמה ב 220 מיליון $ . בשעתו היתה זו מן העיסקות הגדולות שביצעה חברה ישראלית. אני זוכר שחגי הגיע לטקס החתימה על ההסכם אשר עבורי היה מעמד מרגש שכן ברגע זה מכרתי חברה שייסדתי. שמחתי מאוד על נוכחותו של חגי שכן הוא היה האיש הראוי ביותר להימצא במעמד זה.

אולם כל מה שנאמר אינו הדבר  העיקרי ממה שאני זוכר לגבי חגי. חגי היה אישיות שהיה נעים באופן יוצא מן הכלל להימצא במחיצתה.  ארוחות הערב המשותפות והארוכות תוך שיחות לתוך הלילה היו משהו שתמיד ציפיתי להן כל אימת שהגעתי לניו יורק. השיחות תמיד הסתעפו לכל הכוונים האפשריים. התרשמתי עמוקות כיצד חגי התייחס למשפחתו כהדבר החשוב ביותר בחייו. היינו נוהגים לשוחח במשך שעות על עסקים, על משפחה, על ישראל, על פוליטיקה, על אוכל על תיירות ועוד.
 כיו"ר הדירקטוריון של החברה לא הייתי חייב בהכרח לפגוש את חגי בכל פעם שהייתי מגיע לניו יורק ואולם תמיד ראיתי בכך תענוג והמשכתי לעשות זאת מדי פעם גם לאחר שמכרנו את חברת "אושפ" ודרכנו בתחום הביזנס נפרדו באופן זמני. ( חגי ואני שוחחנו כמה פעמים על אפשרות שאני אשתתף באופן פעיל בחברה החדשה שהוא הקים בשותפות עם חבר). לתכלית הזו קבענו שניפגש בישראל בביקור שחגי תכנן לנובמבר 2001 זמן קצר לאחר האסון הנורא של ה-11 בספטמבר.

אהבתי את חגי, אני חש שנפלה בחלקי זכות להכיר אותו מקרוב ואתגעגע אליו לעד.


שלמה דברת

אוקטובר 2001.
       




sl
 

     סופה   של   ידידות  
מאמר שפורסם במקומון של פתח תקווה  מה בפתח 
                 
                                  מאת:  שחר ילין                               

 
והפעם ברשותכם משהו אישי. לפני כ-20 שנה וקצת (אוי ואבוי איך שהזמן עובר) השתייכתי לקבוצת הכדורגל ילידי שנת 1966במחלקת הנוער של הפועל פתח תקווה. הזמנים היו של מגרש הפועל הישן
כשדרבי נוער היה מושך יותר צופים מזה של הבוגרים
 
     אליהו הקטן שהיה מוכר בקיוסק של הבריכה סופר עד היום את הרווחים. היינו קבוצה של חלומות. דרור רצאבי, חזי אשכנזי, גיא לוי, גיא רוזנצוויג, תמיר שרעבי (כולם בנים של) ואחרים. לאחר כמה עונות הרצה הגיע לאמן אותנו מיכאל "השמן" קרביצקי. בעונה הראשונה לקחנו "דאבל" בהליכה, ובזאת שלאחריה
הסתפקנו באליפות. מיכאל "השמן", שהגיע מרמת אילן, הביא אתו להפועל שנה קודם לכן, נדוניה בדמותם של חלוץ ושוער. האחד ירון ירוחם( אחיו יהודה שיחק בבוגרים) היה חלוץ מהיר כסופה והבקיע בצרורות האחר,  ח ג י , היה שוער שמנמן, לא גמיש, אבל חתיכת עקשן. לא מעט משחקים ביליתי על הספסל בזמן שהשמנמן עמד בין הקורות
התחרות על המגרש לא הפריעה לנו לטפח קשרי ידידות עמוקים גם מחוץ לחיי הכדורגל. לא מעט פעמים התארחנו ללילה או יותר, איש בביתו של רעהו.  בטרם עלינו לקבוצת הנוער הודיע חגי כי הוא פורש
"אני רוצה לעשות משהו רציני", אמר. מאז לא ראיתי ולא שמעתי ממנו דבר וחצי דבר. מכר משותף סיפר לי כי הוא נסע ל דוד סם כדי לכבוש את ניו יורק
לפני שבועיים לערך, ימים ספורים לאחר קריסת מגדלי התאומים בניו יורק, צדה את עיני כתבה ממוסגרת בעיתון. סופר שם על על בחור ישראלי כבן 35 שמשרדו היה במעלה אחד המגדלים. כשהוזכר השם, נתקפתי צמרמורת קלה. כמה חגי שפי כבר יש, חשבתי לעצמי.  כשהבטתי בתמונה שהייתה בתחתית התמונה לא נותרו בי עוד ספקות. זה הוא
קראתי פעם ועוד פעם איך התקשר חגי לאשתו וסיפר לה ממרומי מגדל המוות את אשר קרה, אמר לה שאין הרבה סיכוי לצאת מזה בחיים, שהוא אוהב אותה ואת הילדים, מסר נשיקות לכולם – ואז השיחה התנתקה. גיחכתי לעצמי בכאב שכשאשתו סיפרה כי גם בשניות האחרונות שלו היה חגי שקול וקר רוח. בדיוק כפי שהכרתיו מימי ילדותנו
חגי מצא את מותו עם קריסת המגדל המפחיד הזה. עד הסוף המר ניסה  וחשב חגי איך להיחלץ, כיצד למצוא מוצא. זו הסיבה שאת שיחתו האחרונה עם אשתו עשה מגג המגדל, מחפש נואשות פתח מילוט לחיים. גם ברגעיו האחרונים לא איבד חגי תקווה ולא אמר נואש. ממש כמו אז, בין הקורות של השער בהפועל הישן – כך היה עקשן כשהמוות ריצד מול עיניו בשמי מנהטן הרצחניים
 
אביו, שלימים היה הפרקליט הצבאי הראשי של צה"ל, אמר טרם צאתו לניו יורק לאחר האסון
מי ייתן מותי תחתיך

אז מהי תוגתו של חבר לעומת תוגתו של האב
 
יהי זכרו ברוך

sl



                                     
לעולם לא אשכח את חיוכו של חגי.  תהיינה הנסיבות אשר תהיינה, תמיד היה לו זמן לחיוך. הוא היה אדם מושלם: יושרה בעסקים חבר עם מעסיקיו, אוהב ואדיב כלפי משפחתו
עבדתי עם חגי בקרבה יתרה במשך שנים רבות
לאחר מכן כאשר לא היינו קרובים בעבודה במישרין, סעדנו מדי זמן ביחד במסעדה  "אל – בוסתן" הלבנונית. על חומוס עם קפה חזק נעשינו ידידים
אני מרגיש שאני יודע כל כך הרבה על הוריו – חלחלה אחזה בי בעת פגישתי הראשונה איתם- כאשר קברו את בנם
בכל פגישה שהייתה לי ולחגי, לשעה או לדקות, תמיד היה לו מה  לספר על רעייתו סיגל ועל הישגיהם של ילדיו , ותמיד בחיוך   לעולם לא אשכח את חיוכו
 
                                              Chris  Conde*                                     
President and CEO, Sungard Data Systems Inc 

 דברים שנרשמו בספר התנחומים ביום 16.9.01
  Chris Conde  על ידי
            
*כריס קונדה היה מספר 1 בחברה הגדולה בה עבד חגי ז"ל פעמיים
בפעם הראשונה עזב את עבודתו ב "סאנגארד" לטובת ניהול של חברת  מינט
שמניותיה בבעלות של ישראלים (בעיקר שלמה דברת ואשר קוטנר)
חגי קיבל לידיו חברה קטנה ובעלת ערך של כ-10מיליון דולר. הוא גייס עובדים במהירות
ובתנופה האופיינית לו הביא את "מינט" לרווחיות שהחלה להדאיג את סאנגארד
ועל כן החליטה לרכוש את "מינט" במחיר של 220 מיליון דולר והשאירה את העובדים כולל הנשיא חגי שמצא עצמו חוזר לסנגארד שמה של מינט הוחלף ל - סאנגרד ביזנס אינטגרישן
   במרץ 2001 פרש חגי מקבוצת סאנגרד והקים ביחד עם שותף את חברת גולדטיר טכנולוג'יס
 למרות שתי הפרישות של חגי מסאנגארד הוסיפה כל ההנהלה של חברה זו לרחוש לו הערכה רבה

*הערה זו נכתבה על ידי דב שפי –האבא של חגי

  sl

       לזכרו של חגי שפי

     מיד כששמעתי על ההתפוצצות בבנייני התאומים שלחתי שני אי-מיילים; האחד לחגי והשני – לעזרא.
 ציפיתי לקבל מחגי תשובה, כמו תמיד, תוך מספר דקות שאומר "אנחנו בסדר", אך במקום זאת, קיבלתי טלפון מעזרא שאומר שחגי היה באחד הבניינים והמצב לא נראה טוב. לא  האמנתי, או יותר נכון חשבתי לעצמי: "חגי יצא מזה".

   את חגי פגשתי בדצמבר 1997 במהלך ביקורו בארץ. עזרא, שהכיר אותו משירותם המשותף בצבא חשב שחגי העובד ב-"סאנגארד" יוכל לעזור בשיתוף פעולה עם החברה. בפגישה  הבנתי מהר ששיתוף פעולה זה רעיון נחמד, אך אני רוצה את חגי אצלנו בחברה ב"מינט" הרבה יותר מאשר שיתוף פעולה.

חגי כתמיד היה מלא ביטחון. מקסים, נחמד ויוצר קשר  הטוב ביותר שהכרתי. כן, גם אני נשביתי בקסמיו. מאחר והבנתי שחגי הוא אגוז קשה,  החלטתי מיד להפעיל עליו מכבש נוסף בדמותו של שלמה דברת. למותר הוא לציין שגם שלמה דברת נישבה בקסמיו ואחרי כחודש היה חגי בחברתנו כמנהל הפעילות בצפון אמריקה.
מאז ובמשך כשלוש שנים דיברנו בטלפון יום יום, יותר מפעם אחת. נפגשנו מספר פעמים בחודש ולמדתי להכיר את חגי כמנהל, כעובד, כעמית והכי חשוב  כ א ד ם.

במשך הזמן שחלף מאז מותו של חגי ניסיתי לחשוב מה היה בו שגרם לי לאהוב אותו. לא הצלחתי  למצוא סיבה אחת. מצאתי הרבה סיבות: חגי היה אולי האדם  ה ח ר ו ץ  ביותר  שהכרתי.
 החל מ-5 בבוקר היה מתחבר לטלפון ולמחשב ובחצות הלילה עוד המשיך לעבוד. חברו לחריצות ולאנרגיה הבלתי נלאית גם האינטליגנציה וההספק  ה א ד י ר  והרי לכם אדם שמספיק ביום עבודה אחד את מה שהאחרים בשבוע.

חגי לא הכיר את המילה "לא". הוא ישב עם הלקוח ו/או העובד שרצה לומר "לא" ובמטחנה נעימה היה הופך את ה"לא" ל"כן" תוך כדי הוספת האדם לחוג חבריו.
חגי היה רב-משימתי. הוא ידע והתמצא בכל. אם בכל זאת נתקל בנושא חדש, למד אותו בשקידה ובמהירות, עד שלא הורגש שלפני זמן מועט נושא זה לא היה נהיר לו כלל.
                                                   
התכונות שלמעלה מספיקות ליותר מאדם אחד. אבל אני אזכור את חגי בעיקר בשל שלוש תכונות:
קריאת מצבים פנומנאלית;
יצירת קשרים עם אנשים – מדהימה; ו
בעיקר איש משפחה.

אני המבוגר מחגי במספר שנים נשארתי לא פעם המום ומופתע איך חגי ה"צוציק" ראה וקרא מצבים במהירות ובזמן אמיתי בו בזמן שאני לא ראיתים. לא אשכח את יכולתו לקרוא נכונה מצבים ולהגיב בזמן אמיתי. ראיתי כבר הרבה "קליברים" אך כזה עוד לא.
יכולתו של חגי לקשור קשרים ולהיות "המסמר" בכל פגישה שבה השתתף – מן המפורסמות הן. חגי בטבעיות, בחינניות ובקסם רב התחבר והתחבב על לקוחותיו, עובדיו ועמיתיו. כל עת שהיה צורך בחדירה לסביבת אנשים חדשה – חגי היה הצ'מפיון.

חגי היה שאפתן והצליח בגיל צעיר להגשים את שאנשים רבים לא זוכים בחיים ארוכים מאוד. כפי שנאמר: מאחורי כל אדם מצליח עומדת אישה תומכת, כך הייתה סיגל לחגי. בביקורי אצל סיגל וחגי ראיתי  משפחה שלימה. סיגל הייתה שותפה מלאה להתלבטויות ולהחלטות הקשות שעמדו בפניהם ואין ספק שללא היא, חגי לא היה מגיע לאן שהגיע. וחגי ידע להעריך זאת. בתקשורת אין סופית, בשיחות  ובהתלבטויות עם סיגל. ורק טבעי הדבר ששיחתו האחרונה הייתה לסיגל.

הגאווה שמילא רועי בחגי נראתה לעין כל. זחילותיו, צעדיו הראשונים, דיבורו. הוא היה בעיני אביו פלא הבריאה ובהחלט נסך באביו אושר רב, כשחשב שרועי עושה הכל "הכי טוב".
לצערי, את נעמי הכרתי פחות, מאחר ונסיעותי לארצות הברית נעשו פחות תכופות. אבל אני זוכר את האושר של חגי ב"נסיכתו" הקטנה דרך שליחת תמונותיה ברשת לכולם ובעיקר לסבא ולסבתא.

כשעזבתי את החברה היה זה אך טבעי בעיני שחגי יחליף אותי. מאוד שמחתי כשנענה לכך מכיוון שידעתי  שאני מפקיד את המפתחות בידיים טובות יותר. לאחר שחגי עזב את "מינט" מאוד רציתי שיעבוד בסביבה  הקרובה אלי, אך לחגי היו שאיפות גבוהות בהרבה. אני בטוח שהיה מגשימן אילו לא נקטעו בצורה  אכזרית כל כך.

אסיים ברוח הימים הנוראים, תרתי משמע, וכמאמר הפיוט: "אדם יסודו מעפר וסופו לעפר.. משול כחרס הנשבר, כחציר יבש וכציץ נובל, כצל עובר וכענן כלה. וכרוח נושבת פורח וכחלום יעוף".
רק חבל שכל זה היה מוקדם מדי.

כמו שאמרתי לסיגל. אני אוהב אותך חגי ואתה תחסר לי.


  הרצלייה, ספטמבר 2001                                                        אשר קוטנר
                                                                                   לשעבר נשיא חברת  מינט
                                                                           




sl


I agree with everything Asher said, and would add that Hagay was superb at
mixing humor and energy into situations, even the most difficult
negotiations when he could not give even one inch.

Yesterday I spoke with Bob Greifeld, who is now the CEO of the NASDAQ
exchange.  Somehow Hagay got into the conversation.  And a week ago, we
also spoke about him -- I was telling a few of our executives how he dealt
with a particular client, as an example of how I thought they should deal
with a similar situation today.  And the week before, I was waking up, and
I sat up in bed -- in disbelief that he is not among us any longer, as if I
had heard the news for the first time.

He made a huge impact on many of us, specially those of us who considered
him one of our best friends.  I think of him all the time.

I am glad that Sigal is next to you.  With her brains and charm, your
grandchildren are sure to be the even more upgraded continuation!

Take care and please stay in touch

Cris

                                Chris  Conde                                     
President and CEO, Sungard Data Systems Inc 


sl



חגי היה חשוב בחיינו יותר משמילים יכולות לתאר
אבא, בעל, חבר, איש רוח ועסקים. אדם מעניין, רב ידע ומיוחד. חגי ואני ומשפחתי עברנו שלבים דומים
במעבר לארצות-הברית. יחד באנו למנהטן וניו ג'רסי לבית דירות. יחד עבדנו ועלינו בסולם העסקים
יחד הגדלנו את הקן והבאנו משפחות לעולם. בגרנו יחד ועברנו לטנפליי. תמיד ידענו שנהיה משפחה
מאוחדת, מורחבת, אוהבת ושמחה וכך נמשיך, נעשה עוד ונפרח
פתאום,  ב ר ג ע ,  הכל השתנה. פתאום אתה רואה כמה הכל זמני ויחסי. פתאום השורש נראה לא עמוק
 כל כך כשחגי נכנס, על כורחו, להסטוריה
לילדים וסיגי אני אומר: אני אוהב אתכם. נהיה משפחה מורחבת ושמחה, אם כי לא שלימה, אבל מאוחדת



                                באהבה
                                         זאב  חרד  ,   גיסו של חגי

sline
  
מכתב שכתב חברו לעבודה ומעריצו של חגי ז"ל- עזרא סופר
ביום 30 בספטמבר 2001 לילדיו של חגי


רועי ונעמי היקרים

הייתי קרוב מאוד אל אביכם חגי ולקח לי זמן רב עד שמצאתי את הכוחות לכתוב מכתב
 זיכרון זה

עדיין קשה לי לחשוב על חגי בזמן  ע ב ר  ותמונתו עומדת למול עיני חיה וקיימת
חגי ואני צעדנו דרך ארוכה יחד כאשר דרכינו הצטלבו. הכרתי את אביכם בצבא ביחידת
היועץ הכספי לרמטכ"ל באגף התקציבים של משרד הביטחון. בתקופה של שלוש שנים בה
היינו יחד, חגי תמיד דחף קדימה ללא לאות. הוא עשה זאת בהצלחה מרובה והתקדם מהר
בסולם הדרגות וכקצין מצטיין

לאחר מספר שנים נפגשה דרכנו שוב בחברת "מינט", שלאחר מכן נרכשה על ידי חברת
"סאנגרד"

בתקופה זו של ארבע שנים בה זכיתי לעבוד וללמוד מחגי, הסתכלתי עליו בהערצה.

 בעבודה ובעסקים היה אביכם כל-יכול. הוא היה בעל הספק אדיר, יכולת אנליטית וגישה
עניינית לפתרון בעיות

חגי אף פעם לא הסכים לקבל דברים כמות שהם או כמובנים מאליהם. הוא תמיד היה משוכנע
שניתן לעשות את הדברים יותר מהר ויותר טוב והצליח להוכיח זאת אין ספור פעמים תוך כדי כך שהשאיר אותנו, הקולגות (החברים לעבודה) שלו משתאים

כחבר הערכתי את חגי מאוד. הוא תמיד ידע להקשיב ולייעץ. בשנה האחרונה כשעזב את החברה ואני המשכתי בה, הוא הקפיד לשמור אתי על קשר ואני ידעתי שתמיד יש לי על מי
לסמוך בעזרה ובעצה טובה


חבר כמו חגי לא רוכשים כל יום והוא יחסר לי מאוד



                                                                               שלכם תמיד                                                                                 
עזרא סופר 
                                                                                                       


sl

     דברי זיו לוטנברג ומיכל  ב ר ק   
לזכרו של חבר יקר חגי שפי

הלב ממאן להאמין כי חגי לא ישוב.
החיים נקטעו בדמי ימיו אך המורשת, הערכים , המשפחה וההשפעה של חגי תמשך לעד.
הפגישה הראשונה שלי עם חגי הייתה בישראל בחברת "מינט"   .MINT 
הצטרפתי לחברה כחצי שנה לפני שחגי הצטרף. זוכר אני את התקופה שחיפשו מנהל לפעילות בארה"ב ,מישהו עם ניסיון ויכולת מוכחת. חגי נבחר לתפקיד האתגרי- להקים סניף בארה"ב. מהרגע הראשון זוכר אני את הביטחון של חגי שיוכל לבצע את המשימה הלא פשוטה. ניסיון החיים שצבר במהירות רבה, יחסית לבני גילו, אפשר לו לקחת משימות שלאחרים נראו מסובכות ובלתי אפשריות.
חגי לקח סניף קטן ,שלושה אנשים והפך תוך מספר שנים למנהל חברה גדולה. חגי היה סיפור הצלחה.
בארה"ב פגשתי אותו יושב במשרד יחסית קטן כשהוא מלא אנרגיות. האנרגיות שלו היו דבר שתמיד הדהימו אותי והיו לאחת מנקודות העוצמה שלו. מוקדם בבוקר כבר היה במשרד. הוא עבר מנושא לנושא מבלי "לבזבז" סתם זמן.
זוכר אני שהצטרפתי אליו להרצאה שנתן ב- WALL STREET . חגי היה מעולה ודיבר לפני עשרות אנשים. התפלאתי על היכולת , הדיבור , החזון , המיקוד והעניין שיצר באולם.
חגי היה בן 35 אולם הצליח הרבה מעבר לגילו.
חגי היה אופטימי , ראה את חצי הכוס המלאה , הכיר את השוק , את התחרות וידע למכור את המוצר והחברה לתקשורת ,ללקוחות לשותפים ולעובדים.
לחגי היה כשרון ואישיות שאפשרו לו להצליח בתפקידיו האחראיים שלקח על עצמו.
זוכר אני נסיעה איתו ל –EDS  בדאלאס בשדה התעופה. הוא סיפר לי את קורות חייו בעסקים. עוד בהיותו ילד הקים עסק שמכר לחמניות ועשה עסקים שונים. חגי היה מוצלח  מגיל צעיר. בארוחת ערב שהייתה ב- DALLAS ישב חגי עם חבורה של מנהלים בכירים. הערצתי את היכולת שלו להתחבר , ליצור שיחה ולשכנע לעשות עסקים עם חברה כ- .MINT
היכולת הזו התבטאה גם ב SMALL TALK  בכנסים ובאירועים. חגי היה מגיע ומתחיל לדבר עם האנשים. מזהה מיד את הפוטנציאל והיה יוצר קשרים עם אנשים רבים. על כשרון זה דיברו רבים.
חגי הצליח גם בזכות העבודה הקשה שהשקיע , אולם הוא אהב את העבודה והאנרגיות שלו היו חיוביות.
להתכתב עם חגי באימייל בשבת / ראשון היה דבר רגיל.
זוכר אני את חגי במספר משאים ומתנים עם לקוחות בארה"ב. חגי היה מעולה , תן וקח ,אנגלית מעולה, תחכום והבנה ששני הצדדים צריכים להיות בסוף מאושרים.
חגי היה בעל חזון ויכולת למכור את החזון לאנשים העובדים איתו בעבודה וללקוחות. חגי הבין את הסביבה העיקרית שבה פעלנו, את היתרונות והחסרונות שלנו ושל המתחרים והוא שם את MINT על המפה בארה"ב.
לא היה חודש שחגי לא דיבר על MINT בעיתונות או בטלוויזיה , באיזשהו כנס או תכנית. חגי ידע ליצור את העניין סביב החברה בצורה שלא ראיתי אחרים המסוגלים לכך.
חגי גייס אנשי מכירות ומנהלים בכירים לחברה. מנהלים טובים ומוכשרים ויותר מבוגרים. חגי היה גאה על ההצלחה הזאת ועל ההצלחה בבניית החברה.
חגי ידע לשחק את המשחק בצורה מדהימה. היה לחגי רצון לאזן בין הצורך לשמור על התקציבים ומאידך לשמור על הנכס היקר לחברה , העובדים. היו לנו שיחות רבות על העובדים , על החברה וכיצד ניתן לשפר את מצב העניינים.
אחרי שעבד בחברת MINT חגי הקים חברה משלו. כל כך היה גאה בכך שחלומו התגשם להקים חברה ולנהל אותה. מעבר לכך חגי היה מעורב במספר פרויקטים וחברות , חגי כיהן במועצת המנהלים של SUPREST TECHNOLOGIES    ו -   VENTURIFX ויעץ לחברות אחרות.
חגי הפך בגיל 34 לדמות מוכרת בעולם התוכנה של WALL STREET .
חגי אהב את העבודה , אהב את הניהול , אהב להיות יזם.
הרבה אנשים מהתחום העסקי אהבו את חגי והוא יחסר להם רבות. זאת הייתה חוויה מדהימה לעבוד עם חגי בתקופה מרתקת כזאת.
"משפחת חגי הרחבה" תחסר את חגי רבות ותתגעגע לאנרגיות , לחוכמה לאכפתיות הרבה שהפגין ועל היותו אדם ישר , הגון , חיובי ונעים.
חגי היה המורה הטוב שהיה לי ולעולם לא אשכח אותו ואת מה שהקנה לי.
יחסר לי רבות הקשר איתו , אך התקווה היא שכל מה שחגי הנחיל לכולם תהיה המורשת שהותיר.
חגי ופועלו ימשיכו להיות איתנו באמצעות המשפחה וכל אותם דברים שהנחיל במורשתו לכולנו.
מתגעגעים אליך רבות.
אוהבים.

מיכל ברק וזיו לוטנברג.

 

sl

 


em
United States Embassy Israel


Remarks by  Gene Cretz  Deputy Chief of Mission
Memorial Service in Memory of Hagay Shefi
Israeli Bar of Tel Aviv on September 11, 2005



Mr. Ilan Bombach, Chairman, Israeli Bar of Tel Aviv; General Dov and Mrs. Esther Shefi, Hagay's parents, Hagay's widow, and their children, Mr. Shlomo Dovrat, Founder of Carmel Ventures; Professor Itzhak Zamir, retired Supreme Court Justice, Distinguished guests.
It is an honor to represent the United States this evening to pay homage to the victims of 9/11. I also bring from Ambassador Kurtzer his personal best wishes and renewed condolences to the Shefi family on the loss of your beloved Hagay.
September 11, 2001, was burned into our memories by collective shock, anger, and grief. The attack on the World Trade Center was an attack not just on America, but on the entire community of civilized nations. No city in the world boasts a more diverse population than New York, and the Twin Towers themselves were a crossroads of races, religions, and nationalities. Citizens of at least 90 countries died in the towers that day, including Hagay Shefi, Alona Avraham, Shai Levinhar, and Daniel Levin of Israel. We all suffered after 9/11, none more so, I'm sure, than the Shefi family.
I didn't have the pleasure of knowing Hagay personally, but I know he was scheduled to give the keynote address that day at a conference in the grandest setting of all in New York, the Windows on the World event center on the 106th floor of the North Tower. Only a man of considerable achievement would have received such an honor. At the age of 34, he was already a successful entrepreneur and the co-founder of a software technology company. He had a lovely wife and two beautiful children, and cherished his role as husband and father. He was living the American dream.
When we lost him and more than 3,000 others that tragic morning, the world became a poorer place. In the United States, we also lost something besides precious lives: we lost our sense of security - our "innocence." On September 11, 2001, we learned - whether we recognized it or not - more about what it feels to be an Israeli. As I participate in this beautiful memorial service, I see the special resilience of the Israeli people, their refusal to lose faith when confronted by terror and their determination to celebrate life. You are an inspiration and an example to us as we forge ahead in the war on terror. To prosecute this war, we must remember our outrage and our grief. But to win it, we must remember the joy our loved ones brought us, and the love we feel for those we still have with us - those we must protect.
Hagay's life is remembered here, and celebrated whenever a family member recalls his laugh or a friend walks through a public square dedicated in his name. But it is also honored when those he loved live their own lives with joy and hope and faith. Only by celebrating life - all our lives -- can we have the strength to combat the terrorists who strive to take it. And the war on terror is not one any of us can afford to lose.
You know better than I that there is no room for neutrality when it comes to terrorism. As New York Mayor Rudolph Giuliani said before the United Nations just weeks after the tragedy: "You're either with civilization or with the terrorists. On one side is democracy, the rule of law, and respect for human life; on the other is tyranny, arbitrary executions, and mass murder. We're right and they're wrong. It's as simple as that."
The United States and Israel are special partners in the war on terror, and share a special solidarity forged by common tragedy. Just as Israelis died on 9/11, Americans have died in terror attacks in Israel. We have suffered together, we persevere together, and we will succeed together.
The words of U.S. President Franklin Roosevelt ring as true today as they did 50 years ago, when he said "We have learned that we cannot live alone, at peace; that our own well being is dependent on the well being of other nations, far away." In his April 2004 letter to Prime Minister Sharon, President Bush reflected these thoughts in regard to Israel when he reiterated "[t]he United States'...steadfast commitment to Israel's security, including secure, defensible borders, and [the] preserv[ation] and strengthen[ing of] Israel's capability to deter and defend itself, by itself, against any threat or possible combination of threats."
This commitment, and the mutual understanding and respect our peoples share, means we are not just allies. We are friends. And in times of need, we are there for each other. In just the last few days, Israeli planes filled with supplies have crossed the Atlantic to deliver much needed aid to the victims of hurricane Katrina. We are grateful, and we are touched. If anything good has come out of 9/11, it is a recognition among the world's countries that we had better cooperate together or be destroyed separately.
In closing, I want to return to the life of the man we honor here today, Hagay Shefi. He was a man who loved and cherished life, and the opportunities it gave him to make a real, positive difference in the lives of others, whether the clients who benefited from his business sense or the family members who were touched by his love and affection. May we all be so blessed, and so bless the lives of others.



sl

פגישה עם נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש בביקורו בישראל

ביום חמישי, 15 במאי 2008, הוזמנו דב ואסתר שפי להשתתף בקבלת פנים שערך
נשיא ארצות הברית למוזמנים לרגל חגיגות ה-60 לעצמאות מדינת ישראל.
בתום נאומו ,כאשר ירד הנשיא מהבימה ולחץ את ידי חלק מהמוזמנים שעמדו בסמוך אליו, אמר לו דב שפי את הדברים הבאים:
"הננו הוריו, הגאים העטופים צער עמוק, של חגי שפי, נשיא חברת היי טק,  שנהרג  ב-  11.9.2001  בעת שהיה מרצה ב-בכנס שנערך במגדל הצפוני של מגדלי התאומים, חגי היה בן 34 בהותירו אישה ושני ילדים קטנים בני 5 ו-3."

דב שפי הוסיף ואמר לנשיא:
"עלה בידי לשכנע עשרה ראשי ערים בישראל  להקים עשרה אתרי-
הנצחה לזכר  כל  אלפי  חללי  ה - 11.9.2001  בארה"ב, לרבות ארבעה ישראלים".

הנשיא בוש הגיב בהתרגשות והניח את ידו על כתפו של דב. לאחר שהציג לפניו דב את רעייתו - אסתר , הנשיא חיבק אותה באומרו שהוא נרגש מאוד ושותף לצערם.

bush


sl

em

United States Embassy Israel

September 11 – Seven Years Ago
Remarks By James B. Cunningham
U.S. Ambassador To Israel
To The Ict World Summit On Counter-Terrorism, Herzliya
September 11, 2008
 
Thank you, Jonathan Davis, for that kind introduction.  And thank you Minister Dichter for your remarks this evening.
I am honored to address the distinguished guests gathered here tonight.  This of course is the seventh anniversary of the terrorist attacks against the United States on September 11, 2001.
That this is your eighth annual conference attests to your prescience in gathering international experts to focus on the global threats posed by terrorists and the challenges of elaborating effective counter-terrorism strategies.
Seven years ago, I was serving as the Acting Permanent Representative of the United States to the United Nations when American Airlines Flight 11 and United Airlines Flight 175 thundered into the Twin Towers in lower Manhattan.  The attacks occurred just as the staff at my mission were preparing for Security Council meetings and just days before the high-level debate of the UN General Assembly.
I vividly remember how sparkling blue the sky was on my way to work that morning.  And later, how scarred the southern skyline looked in the jarring absence of the Twin Towers, whose only remains were the jagged, black clouds of smoke bearing down on
Brooklyn.  My French colleague, Ambassador Jean-David Levitte, actually saw the planes hit the World Trade Center from his vantage point in a neighboring mid-town skyscraper.
F. Scott Fitzgerald described Manhattan in The Great Gatsby: “The city seen from the Queensboro Bridge is always the city seen for the first time, in its first wild promise of all the mystery and the beauty in the world.”  That description of hope and promise still remains among resilient New Yorkers.  Indeed, the reaction of New Yorkers, Americans and people around the world was a heartening thing to behold.   
America of course had suffered terror attacks before, as had many others around the world.  But there is no doubt that one day changed the way many Americans looked at, and thought of, the world around us.
On a personal level, the three attacks – on the Twin Towers in New York, Flight 93 over Pennsylvania, and the Pentagon on the banks of the Potomac River literally hit home, as I am a native of Pennsylvania, my wife comes from New York State, and we have lived for long periods in both New York City and Washington, D.C.
In the hours and days that followed that awful morning, indeed on the actual afternoon of September 11, I worked with the United Nations to formulate an international response in the Security Council and the General Assembly.  At that moment in history, citizens of many nations had become “all New Yorkers” affected by the death and destruction caused by terrorism.  Nearly three thousand people from over 90 countries – including five Israelis [ALONA ABRAHAM, DANNY LEWIN, HAGI SHEFEY, SHAI LEVINHAR, LEON LEBOR] – died in the attacks of September 11.
As an American, I am grateful to those Israelis, such as Dov Shefi and many others, who have commemorated all the victims of 9/11 with memorials and parks in towns and cities throughout Israel: from Ashdod, Ashkelon, Beer Sheva and Eilat in the south, to Herzliya, Ness Ziona, Or Yehuda, Rishon Lezion, and Yehud-Neve Monoson in the center of the country.  Thank you.
I will never forget accompanying the UN Secretary General, Kofi Annan to the site of the still-smoldering ruins of the Trade Center.  Later, we took Ambassadors from the Security Council, and others whose citizens had perished in the attack.  I remember how profoundly shaken my Jamaican colleague was – shocked that four Jamaicans had also died in the attack alongside thousands of other people.  Ambassador Curtis Ward later became a key member of the UN’s newly-created Counter-Terrorism Committee – a body which the United States conceived of and took the lead in creating.
From my vantage point in New York, and more recently in Hong Kong on the other side of the world, I have been able to assess first-hand the lasting global impact of the events of September 11.  “9/11” changed the way Americans and many others around the world look at, and respond to, terrorism.  
On one level, 9/11 brought the peoples of the world closer together.  Nations began to work together to stop terrorism.  I emphasized this point in my address to the General Assembly two days after 9/11:  “Because this attack struck at all of us, it is right that we should work toward a coalition to defend our shared values against terrorism. Working in coalition, we can multiply the effectiveness of our response.” Working together with most of the member countries of the United Nations, we condemned the terrorist attacks on the United States, and confronted the threat posed by the Taliban regime in Afghanistan and Al Qaeda around the world.  That work continues to this day.
Under U.S. leadership, the Permanent Members of the UN Security Council drafted a pioneering counter-terrorism resolution under the powers of Chapter VII of the UN Charter.  Resolution 1373, in the words of a prominent Israeli legal scholar – Tal Becker, who was a former colleague of mine at the United Nations, “represented the first time the Council used its Chapter VII powers to impose universally binding obligations without temporal or geographic limitations.”  This was important not because Security Council resolutions can stop terror.  They can’t.  I was historic because it set a new, obligatory standard for international effort and cooperation – a new international norm.   
Resolution 1373 has become a keystone in the international architecture for combating terrorism around the globe. For the first time, we established a comprehensive agenda to guide the efforts of each nation to combat terror.  For example, it called on all states to become parties to counter-terrorism conventions, and required that all States: 

-- Prevent and suppress the financing of terrorist acts;

-- Refrain from providing any form of support, active or passive, to entities
or persons involved in terrorist acts, including by suppressing recruitment of
members of terrorist groups and eliminating the supply of weapons to terrorists;
-- Take the necessary steps to prevent the commission of terrorist acts,
including by provision of early warning to other States by exchange of information;
-- Deny safe haven to those who finance, plan, support, or commit terrorist
acts, or provide safe havens;
-- Ensure that any person who participates in the financing, planning,
preparation or perpetration of terrorist acts or in supporting terrorist acts is brought
to justice;
-- Afford one another the greatest measure of assistance in connection with
criminal investigations or criminal proceedings relating to the financing or support
of terrorist acts, including assistance in obtaining evidence in their possession
necessary for the proceedings;
-- Prevent the movement of terrorists or terrorist groups by effective border
controls and controls on issuance of identity papers and travel documents, and
through measures for preventing counterfeiting, forgery or fraudulent use of identity
papers and travel documents;

The UN Security Council then established a Counter-Terrorism Committee, which helped provide a common repository of information, best practices and assistance in addressing the challenge posed by diverse terrorist groups around the world.
Despite the broad powers invoked in the resolution, the resolution is not self-enforcing and compliance has been complicated by the absence of an accepted definition of the word terrorism itself. Nonetheless, this resolution, and others that followed, have encouraged countries to sign on to more than a dozen international counter-terrorism conventions that spell out in great detail the many forms that terrorism takes.  
And international leaders have helped construct a coalition of like-minded countries and people who are now intolerant of terrorism.  Among the first to clearly frame the challenge was former UN Secretary-General Kofi Annan, who told the world less than a month after 9/11 that "there is a need for moral clarity. There can be no acceptance of those who would seek to justify the deliberate taking of innocent civilian life, regardless of cause or grievance. If there is one universal principle that all peoples can agree on, surely it is this."
We are not there yet, but many of you gathered here this week have helped construct a world that is more intolerant of terrorism, and more effective in defeating it.  That work, unfortunately, is a long-term task, and requires long term commitment.  Israel lives with the threat of terror every day, as do people in other parts of the world.  Terror is still proximate and real for many.  But for others, it is not a clear and present danger – until it happens to them.  That is why the work of building effective international cooperation and structures, promoting international commitment, and gatherings like this, matter so much.
I would like to close with a quote from President Bush on the occasion of September 11, 2008.  He said, “We remember all those who were taken from us in an instant and seek their lasting memorial in a safer and more hopeful world. We must not allow our resolve to be weakened by the passage of time. We will meet the test that history has given us and continue to fight to rid the world of terrorism and promote liberty around the globe.”
I want to thank all of you who are joining Americans, and many others around the world, in that fight.
Thank You.

sl

kave

ב"ה

דברי הנשיא פרופ' משה קוה בטקס חנוכת שער חגי שפי ז"ל בפארק דהאן
יום רביעי,כ"ב אלול תש"ע 1.9.2010
בני משפחת שפי היקרים, ידידי המשפחה וחבריו של חגי שפי ז"ל, חברי סגל האוניברסיטה, חברי ההנהלה, אורחים נכבדים, הפרקליט הצבאי הראשי האלוף מנדבליט, מ"מ שגריר ארה"ב בישראל מר גולדברגר.
כואב ודואב הלב גם 9 שנים לאחר אירוע הטרור הנורא במגדלי התאומים בניו יורק, על מסכת חיים מזהרת של עלם חמודות, מלח הארץ מכל הבחינות, שנקטעה באחת , בפעילות טרור נפשעת.
הטרור האיסלמי הרצחני שאינו מבחין בין נער לבין זקן, בין עולל לבין קשיש, ביצע גם אמש פעולה נפשעת שבגינה נרצחו 4 ישראלים בני משפחה אחת, ובהם אשה הרה.
חגי שפי ז"ל שהצליח כה רבות והשאיר את רישומו בכל מקום ומסגרת שבה שהה בבית הספר, בצה"ל, באוניברסיטה ובעולם העסקים, נפל גם הוא קורבן למרצחים חסרי לב.
חגי שהחל לימודיו באוניברסיטת בר אילן במסגרת העתודה האקדמית, התבלט מיד כתלמיד מבריק ומצטיין. הוא זכה לממלגת הצטיינות מידי שנה ואת לימודי הכלכלה לתואר ראשון סיים ב"הצטיינות" ואת לימודיו במינהל עסקים לתואר שני סיים ב"הצטיינות יתרה". את בית הספר לקצינים סיים בציון הגבוה ביותר והיה אף חניך מצטיין, וביום העצמאות בשנת 1992 קיבל תעודת הצטיינות מידי הרמטכ"ל דאז רב אלוף אהוד ברק.
בתום לימודיו מילא חגי שורה ארוכה של תפקידים בעולם העסקים בארה"ב, הקים חברות, יעץ לחברות, היה מרצה מבוקש, ונפל על משמרת משרתו ותפקידו עת נתן הרצאה בכנס של מנהלי בנקים במגדלי התאומים.
אוניברסיטת בר אילן מוקירה את זכרו של חגי כאחד מתלמידיה המוכשרים והמצטיינים ביותר, ונענתה ברצון לבקשת המשפחה ולבקשת אהרון דהן, ידיד המשפחה וידיד האוניברסיטה, להקדשת שער משערי " הפארק לאחדות ישראל ע"ש משפחת דהאן" לזכרו של חגי ואותו נחנוך היום.
זו ,אני חושב התשובה הטובה ביותר, למעשיהם של הטרוריסטים המרצחים, לדאבון הלב, הם פגעו באופן פיזי בחגי ז"ל אך הם לא יכלו ולא יוכלו לפגוע במורשתו ובמעשיו, באהבתו למשפחתו, לעיסוקיו, למדינה ולאוניברסיטה.
הסטודנטים מכל הרבדים והסקטורים של החברה בישראל הלומדים באוניברסיטת בר אילן ומקבלים בפארק זה את תעודת הסיום שלהם כמו גם הטקסים של חברי חבר הנאמנים המגיעים לאוניברסיטה מכל קצוות תבל, מבטאים בצורה הברורה ביותר את אחדות ישראל, ואת ההכרח של כולנו להתאחד, כדי להבטיח קיומו של העם היהודי בארצו.
הסטודנטים הרבים שיחלפו כאן בוודאי ינצרו את זכרו ואת מורשתו של חגי לעד, כמו גם את זכרם של נפגעי טרור אחרים שלמדו באוניברסיטת בר אילן.
יהי זכרו ברוך.

 

sl

embassy

Remarks by Thomas Goldberger
Deputy Chief of Mission and Charge d’Affaires
Embassy of the United States to Israel
September 1, 2010, Bar Ilan University
Dedication Ceremony for “Hagay Shefi Gate”

General and Mrs. Shefi, Mr. President of Bar-Ilan University, General Mandelblit, distinguished Professors, ladies and gentlemen, friends.  I am honored to be with you today to help mark this sad and important event. Nine eleven two thousand and one. Two twin towers. Nineteen hijackers. Two thousand, nine hundred and seventy-six casualties.  After nine years, the numbers have become a familiar checklist cited in every article, every news report, and every speech related to the largest terrorist attack on American soil.  As time goes on, and as our wounds heal, we manage to maintain a semblance of composure when we hear the staggering numbers.  Our anger is mitigated by our acceptance.  Our confusion is offset by our tolerance.  Our pain is balanced by our resilience. But there is one number that never fails to jolt us back to reality and to all of the emotions of that day: the number “one.”  By zooming in and focusing on one individual, we transcend statistics. We confront reality: each person taken away from us was a unique individual with special talents to offer the world.  We remember that the tragedy of September 11 is actually 3,000 tragedies

Today, I join you -- his family, friends, and countrypeople --  to acknowledge the power of the individual with a dedication ceremony for an extraordinary person: Hagay Shefi. I am sorry that I did not have the privilege to know Hagay myself.  At the young age of 34, Hagay Shefi was already a successful entrepreneur. He went to New York City -- to the World Trade Center -- to share his expertise; he was a keynote speaker in the Windows on the World.  His was a life through which others were blessed and enriched.  In like manner those who come through this gate named in his honor will be enriched by education.  With Hagay’s death, the terrorists killed a father, a son, and a friend.  The loss of the Shefi family is America’s loss and the world’s loss. Please accept again my country’s condolences for Hagay’s death, as for the loss of three other Israelis who died that day: Alona Avraham, Shai Levinhar, and Daniel Levin.

Sadly, Israelis are no strangers to the nightmare of terrorism – as we were brutally reminded less than 24 hours ago near the city of Hebron.  After the September 11th  attacks, the world offered America sympathy.  Israel offered empathy – because you know. Today in Israel, there are ten monuments in memory of the victims; many of them thanks to the tireless work of General Shefi. The monuments are a testament to Israel’s understanding that the events of September 11 were not only an attack on America. They were an attack on every country and every society that values freedom, the rule of law, and respect for human life -- values that are, of course, fundamental to both our countries. 

Israel, time and again, has managed to overcome national tragedy through national solidarity. Israel mourns as a nation, weeps as a nation, and moves on as a nation. And you remember, as we do so movingly today. My country has much to learn from this resilience and courage. As we move forward in pursuit of peace this evening in Washington, DC, let us remember Hagay and all the sacrifices so many have made. Let us remember how much we all lose when innocent human beings with such great potential are caught in the crossfire. And let us do all that we can to bring peace that ends that violence, in their honor.

line

בס"ד

ד"ר צבי יוסמן.
סגן ראש ביה"ס למנהל עסקים.
אוניברסיטת בר-אילן

דברים לזכרו של חגי שפי ז"ל.
     1 בספטמבר 2010    כ"ב באלול תש"ע
                                                     

אסתר ודב, סיגל, רועי ונעמי, פזית וישי, סגן שגריר ארה"ב בישראל מר תומאס גולדברג, נשיא האוניברסיטה פרופ' משה קווה, רב הקמפוס הרב שלמה שפר, משפחה, וחברים.

תשע שנים חלפו מאותו יום מר ונמהר בו התרחש האסון הנורא של התקפת טרור נפשעת על אדמת ארה"ב, אשר הביא למותם של אלפים רבים חפים מפשע. בהתקפה על מגדל התאומים – מרכז העסקים בניו-יורק, נספו 2978 אנשים ובתוכם חגי שפי ז"ל ועוד ארבעה ישראלים.

אני, לצערי, לא הכרתי את חגי ז"ל באופן אישי כסטודנט – הוא למד את לימודי ה MBA בביה"ס למנהל עסקים זמן רב לפני בואי לביה"ס. רציתי על כל פנים ללמוד עליו ועל דמותו כאדם. אודה שתמיד מסקרן לדעת מה קורה אצל תלמידיך לאחר סיום לימודיהם - בהם הרבצת את תורתך והשקעת בהם את מלוא מרצך. במה הם עוסקים? היכן הם פועלים? כמה הם מצליחים? במיוחד נכון הדבר לגבי אותם תלמידים מיוחדים ש"תחושת הבטן" שלך מבשרת שהם אמנם יגיעו רחוק.  

ניסיתי על כן לעמוד על דמותו של חגי מתוך עיון במקורות שונים, לרבות שיחות עם מרצים שלימדו את חגי, עיון בתיק הלימודים שלו בארכיון ביה"ס, קריאת מכתבים וחיבורים שונים שכתבו קרובים וחברים, ומאתר ההנצחה באינטרנט. מכל אשר למדתי עליו, בטוחני שחגי היה אחד מיוחד שכזה!

בקיצור נמרץ, וכפי שציין פרופ' קווה מקודם, למד חגי אצלנו באוניברסיטת בר-אילן, בה סיים תואר ראשון בכלכלה כעתודאי ולאחר מכן השלים תואר שני במנהל עסקים, כדרכו, בהצטיינות יתירה. את לימודי ה MBA למד חגי במהלך שרותו כקצין וראש מדור אג"מ באגף התקציבים של היועץ הכלכלי לרמטכ"ל. חגי היה גם קצין מצטיין והיה אהוד מאד על מפקדיו ופקודיו. 

דמותו של חגי העולה מדברי הזיכרונות ומשיחות עם מרצים, היא מרשימה ביותר : חגי היה מנהיג ומוביל בכל דבר בו התנסה. הוא ניחן ביכולת אינטלקטואלית מבריקה וכושר ניתוח מעולה, היה בעל כושר עבודה וחריצות בלתי רגילים, והתמדתו ויכולת ההספק שלו היו לשם דבר – כדברי חבר קרוב לעבודה. מתוך עיון בתפקידים ותחומי אחריות שהיו לחגי, הישגיו המקצועיים של אדם צעיר כמוהו הם מרשימים בקנה מידה עולמי. חגי אכן לקח על עצמו אתגרים עסקיים ואסטרטגיים קשים ועמד בהם בהצלחה באופן יוצא דופן, וחתר למצוינות בכל עיסוקיו.  

יחד עם זאת, אני למד על חגי כאדם שתמיד היה לו חיוך ופנאי לכל אדם ללא קשר למעמדו, וגם אוזן קשבת לכל מי שבא להתייעץ עימו או סתם לשוחח. דמותו מיוצגת בדברי חז"ל במסכת אבות (ג', י"ב) "כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו". המצוות שבין אדם לחברו - בצורת התייחסות האדם לסובב אותו, ובהיזון חוזר, ההתייחסות של החברה אליו, מהוות אמת-מידה ברורה ומדד לרמתו הרוחנית הכללית של האדם. חגי אכן הצטיין ביחסו לזולת, ניחן בשלווה ואורך רוח, והיה חביב על כל אדם.

 

היהדות רואה בכל אדם נזר הבריאה ומזהה את צלם האלוקים הטמון בו. מכאן נובע היחס הטוב והמטיב כלפי הזולת, מכאן גם נובעת האהבה העזה לכל נברא בצלם אלוקים, בבחינת "ואהבת לרעיך כמוך". זהו המקור לכל פעולה של גמילות חסד, של הכרת טובה ושל עשיית טוב ליהודי וגם לשאינו יהודי - כפי שעשה חגי בחייו המלאים אך הקצרים.

אנו מברכים על הקדשת שער ההנצחה לזכרו של חגי ז"ל.
יהי זכרו ברוך לעד ותהיה נשמתו צרורה בצרור החים.

 

line

דברים שנשא דב שפי בטקס קריאת "שער חגי שפי" באוניברסיטת בר-אילן, על שם בננו האהוב חגי הי"ד, שנרצח ע"י בני עוולה
במגדלי התאומים בניו יורק ביום כ"ג באלול התשס"א (11 בספטמבר 2001 )
ביום השנה  ה ת ש י ע י   למותו

כב' נשיא אוניברסיטת בר-אילן, פרופ' משה קווה ,
סגן ראש בית הספר לכלכלה ולמנהל עסקים, פרופ' צבי יוסמן, רב-האוניברסיטה, מ"מ שגריר ארה"ב בישראל מר תומאס גולדברגר, בני משפחתי היקרים והאהובים, ידידינו היקרים שבאו להשתתף עמנו בטקס זה, אנשי סגל של האוניברסיטה,  אורחים נכבדים ,

בהתקרב ראש השנה, ברצוני לברך, תחילה, את כל הנאספים בשנה טובה ומבורכת כאביו הגאה מאוד והעצוב מאוד של חגי שפי הי"ד, ובשם משפחת שפי כולה, אני מבקש להודות, מעומק הלב לנשיא אוניברסיטת בר-אילן, פרופ' משה קווה על ההחלטה שקיבל, בעצה אחת עם הנדבן אהרן דהאן היקר נ"י, לקרוא את שער חגי שפי במקום יפה ומרשים זה, על שם בננו המחונן חגי הי"ד, וכן על שמם של הסטודנטים של אוניברסיטת בר אילן שנפלו בפעולות טרור
שער חגי שפי מכבד מאד את זכרו של חגי אשר קנה דעת באוניברסיטה זו שחרתה על דיגלה מצוינות
 

בית הספר למנהל עסקים ואונ' בר-אילן כולה יכולים להיות גאים בתלמידם חגי, שגדל ולמד בבית הספר היסודי ע"ש בן-גוריון ברמת אילן והיה צופה מילדותו על האוניברסיטה מחלון חדרו ובחגים היה נוהג להתפלל עם אביו בבית הכנסת של האוניברסיטה חגי ,אוהב האדם, נערץ ואהוב על ידי כל מי שהכירוהו ועבדו במחיצתו, בשל יושרתו, אישיותו האדיבה, חריצותו, נחישותו, הישגיו והצטיינותו בכל תחומי החיים. הוא ראוי עקב כך גם לשמש דגם אידיאלי, למצוינות של האוניברסיטה ושל בית הספר למנהל עסקים כאחד: חגי קיבל פרסי לימוד בכל אחת משנות לימודיו ובשנת 1992 סיים את לימודיו בבית הספר למנהל עסקים של האוניברסיטה בהצטיינות יתרה. גם את קורס הקצינים, במסגרת העתודה האקדמאית, סיים חגי בציון הגבוה ביותר,כמו גם את הקורס החילי אותו סיים כחניך מצטיין ונתבקש, עקב כך, לשאת את דבר החניכים .חגי ואנו הוריו הוזמנו לכנסת לטקס שנערך לסטודנטים מצטיינים
ביום העצמאות של שנת תשנ"ב- 1992, נבחר סרן חגי כקצין מצטיין, בעת ששימש כראש מדור אג"מ ביחידת היועץ הכספי לרמטכ"ל. הוא השתתף בכל הטקסים של אותה שנה לקצינים וחיילים מצטיינים
חרף גילו הצעיר, והיותו בדרגת סרן בלבד, נשלח חגי ב-1991 מטעם צה"ל ומשרד הביטחון, כחבר משלחת לפגישות בגרמניה עם גורמי הצבא הגרמני בקשר לרכש דחוף עקב מלחמת המפרץ וכן פעם נוספת למו"מ עם משלחת אמריקנית בנושאים הקשורים לסיוע כספי כאשר כיהנתי כיועץ משפטי של משרד הביטחון, לא פעם הייתי פוגש את חגי בלשכת המנכ"ל ממתין ביחד עם היועץ הכספי לרמטכ"ל, על מנת להיכנס ולתדרך את המנכ"ל לקראת פגישותיו עם ראשי האוצר לדיון על תקציב הביטחון ועל נושאים אחרים .
בסיום שירותו הצבאי בן ה-5 שנים החליט חגי לצאת עם רעייתו לארה"ב כדי ללמוד את השוק הכלכלי האמריקני .כן שימש נשיא של עוד שתי חברות  בגיל 29 חגי קיבל את מינויו הראשון כנשיא חברה . הייטק אמריקניות
בראשית 2001, בהיותו בגיל 34, הוא הקים ביחד עם חבר את חברה משלו: גולדטיר טכנולוג'יס . זמן קצר לאחר שהחברה החלה להמריא חגי נהרג ביום המר והנמהר- ה-11 בספטמבר 2001. התקפה זו בוצעה ע"י בני בליעל, שונאי העולם החופשי ושונאי ישראל אשר שמו להם למטרה לפגוע במגדלי התאומים המסמלים את  עוצמתה וחירותה הכלכלית והחברתית של ארצות הברית

המגדלים נבחרו כמטרה להתקפה משום שהם סותרים את המטרה הנפשעת של כנופיית אל-קאעידההשלטת דת האסלאם ותרבותו על עמים בני דתות אחרות ובעיקר על ארצות העולם החופשי כמו ארה"ב וישראל הנחשבות כראשי ה-"כופרות" בדת זו. יום זה ייזכר לעד כיום שחור הן בקרב המשפחות ששכלו שם את יקיריהם והן בדברי ימי העולם
את ההתקפה על מגדלי התאומים  - ניתן להגדיר, מבחינה משפטית, כרצח המוני - המתוכנן על ידי טרוריסטים מראש, נגד מטרה אזרחית מובהקת בה שוהים אלפי אזרחים תמי לב. אלו הם הפשעים החמורים ביותר בהיסטוריה החדשה, פרט לפשעי הגרמנים במלחמת העולם השנייה.  גם כאן מדובר בפשעים לפי דיני המלחמה של המשפט הבינלאומי. בכלל זה: פשע השמדת עם, פשע נגד השלום ופשע נגד האנושות. זאת בנוסף לפשעים הספציפיים לפי החוק האמריקני

תשע שנים חלפו מאז חגי נלקח בחטף ממשפחתו שכה אהב והיה מסור לכולנו, כאשר הוא בשיא יכולתו, מלא תכניות וחלומות חגי השאיר במותו רעיה- סיגל ושני ילדים: רועי בגיל 5 ו-נעמי בגיל 3 הנמצאים איתנו כאן.סיגל מגדלת בעצמה את ילדיה לתפארת. אשתקד חגגנו לרועי את בר המצווה והשנה לנעמי את בת המצווה.רק אהובנו חגי ז"ל, לא זכה לכך- לצערנו וכאבנו העמוק
 כולנו- מוקירי זכרו של חגי- מתגעגעים אליו מאוד והוא חסר לכולנו. אנו מזכירים אותו מדי יום ודמותו מלווה אותנו יומם ולילהאני מבקש להביע תודה והערכה מיוחדת לשגריר ארה"ב בישראל ג'יימס קנינגהאם, על החלטתו ששגרירות ארה"ב תכבד את האירוע ולמ"מ השגריר מר גולדברגר על שכיבד אותנו בהשתתפותו, בהעדרו של השגריר מהארץ, ועל הדברים שנשא בטקס זה .יבואו על הברכה. בנוסף לפרופ' קווה ואהרן דהאן גם פרופ' צבי יוסמן מביה"ס לכלכלה, רב- האוניברסיטה  וידידינו רות ופרופ' משה סלומי וכן- כל אלה שסייעו להוציא לפועל את תכנונו ובנייתו של השער,תוך דאגה שהוא יהיה מוכן לקראת יום השנה התשיעי למותו של אהובנו חגי ז"ל. בראשם: ר' מערך נשיא האוניברסיטה, מוטי משען וסגן המנכ"ל- אינג' שמואל גן-אל
בספר משלי, פרק ג' פסוק י"ג,  נכתב פסוק המתאר את אישיותו ומצוינותו של חגי בכל התחומים בהם עסק במשך חייו הקצרים :אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה
תהי נשמתו של חגי צרורה בצרור החיים

line