מכתב  לבננו האהוב והבלתי נשכח, חגי שפי הי"ד (בן 34 במותו), לרגל ציון עשור שנים
ללקיחתו מאתנו.
מכתב זה נשלח למוזיאון הלאומי לחללי פשע המלחמה מיום 11.9.01 שייחנך ב-2012.

באותו יום מר ונמהר, ה-11 בספטמבר 2001, בשעה 15:55 שעון ישראל,( 08:55 שעון ארה"ב), אמא ואני שהינו בביתנו בפרבר תל אביבי והתכוננו לצאת לסידורים. מהדורת החדשות של השעה 16:00 נפתחה בהודעה שמטוס קטן התנגש באחד ממגדלי התאומים בניו יורק. מיד ביטלנו את תוכניותינו ופתחנו את מהדורת החדשות של סי. אן. אן.
התמונה הראשונה על המסך הראתה מגדל אחד (הצפוני) מעלה אש ועשן בחלקו העליון. בהמשך ראינו מטוס נוסעים גדול מתנגש במגדל הדרומי. אמא ביקשה ממני להתקשר אליך ללא דיחוי. ניסיתי לשכנע אותה שאין לה מה לחשוש, משום שעיסוקיך כנשיא חברת "גולדטיר טכנולוג'יס" מצויים בניו ג'רסי, בה אתה גם מתגורר. אבל אמא לא נרגעה (אמא נשארת לעולם אמא), וניסיתי להתקשר אל הטלפון הנייד שלך. שמעתי רק את קולך בהודעה מוקלטת, השארתי הודעה וביקשתי שתתקשר. אמא התעקשה, היא ביקשה שאתקשר מיד לרעייתך סיגל. הטלפון שלה היה תפוס כעשר דקות. לבסוף, כשענתה, שאלתי אם כולם בסדר. להפתעתי היא אמרה: "לא! חגי נמצא שם, במגדלי התאומים. הוא הוזמן כמרצה אורח בכנס של מנהלי בנקים שנערך בקומה 106 של המגדל הצפוני. הוא שוחח אתי זה עתה בטלפון, אמר שהתפוצצה פצצה בבנין ויש בו הרבה עשן ואש... ואז הוא אמר שהוא לא מאמין שיוכל להיחלץ מהמקום וסיים בדברי פרידה אישיים ממני ומהמשפחה".
לעולם לא נשכח את הרגע שבו שמענו את החדשות האיומות האלה.
אני עמדתי ליד הטלפון הקרוב למטבח ובמקביל אמא דיברה מטלפון אחר. חשנו שהשמיים נופלים עלינו ופרצנו יחד בבכי תמרורים. נשארנו בבית, עדכנו את אחיך ישי ואת אחותך פזית והמשכנו לצפות בשידור החי של ערוץ סי.אן.אן. ראינו את המגדל הדרומי ואת המגדל הצפוני קורסים, האחד אחרי השני.

חגי יקר שלנו, איננו יכולים להאמין כי עברו כבר עשר שנים. אין יום ואין שעה שאינך נמצא במחשבותינו וקשה להאמין שפיזית אתה כבר לא עימנו.
בשנה זו נעשה צדק מאוחר עם בני העוולה שרצחו אותך ואת יתר 2978 האזרחים
החפים מכל פשע ואוהבי השלום, כאשר כוחות אמריקנים הצליחו לחסל את רב-המרצחים אוסאמה בן-לאדן. אל הטקס שיתקיים במנהטן נגיע השנה אני, אימא ואחיך ישי. במקום ייערך טקס לחנוכת אתר הזיכרון הלאומי, היכן שעמדו שני המגדלים של מרכז הסחר העולמי, ובמהלכו ייחשפו שמות כל הנופלים, חקוקים באותיות זהב. בנוסף, נשתתף בקונצרט בו תושמע לראשונה יצירה שאחיך, ישי, כלל באלבום השירים האחרון שלו ("גבר לא ידבר על כך") - קטע אינסטרומנטאלי בשם "רקיע הזהב" שיבוצע ע"י תזמורת סימפונית בניו יורק.

חגי יקר, היית בן נאמן לנו משך כל חייך.
כל אימת שארעה פעולת טרור בקרבת תל אביב, התקשרת כדי לבדוק שהכול אצלנו בסדר. היית בעל נאמן ואוהב לרעייתך סיגל ואב אוהב ומסור לילדיך: רועי בן ה-5 ונעמי בת ה-3. מגיל צעיר היית אהוב ומוערך על ידי כל המשפחה ועל ידי חבריך לספסל הלימודים, על מוריך מביה"ס היסודי ועד אוניברסיטת בר-אילן, כשכולם מעריצים אותך על הישגיך המצוינים בכל תחומי חייך.
נולדת בתל-אביב. כשהיית בן חמש התחלת להראות התעניינות ב"ביזנס", כאשר
ניהלת, בלי ידיעתנו, מו"מ עם בעל המכולת בשכונה. הצעת לו שתשמור על ארון הגלידה שלו מדי יום החל מהצהריים, כדי שאף איש או ילד לא ייקחו גלידה "וישכחו" לשלם. התמורה שביקשת לעסקה הייתה שמדי יום תקבל גלידה אחת. כל יום ביקשת מאמא לסיים במהירות את ארוחת הצהריים כדי להיות "פנוי לעבודה". בגיל 11 התחלת עסק של מכירת לחמניות טריות בשכונה ולשם כך השכמת מדי יום (פרט לשבת) בשעה 05:00. בכניסה לבנין חיכתה לך שקית ענקית עם לחמניות שנהגת להזמין ממאפיה. קיבלת הזמנות מיותר מאלף משפחות, חילקת לכולם את הלחמניות בשקיות קטנות ותלית אותן על ידית דלת הכניסה של כל משפחה. מדי יום חמישי הוספת לשקית את החשבון השבועי וביקשת שיתלו עבורך למחרת את הכסף בשקית על ידית הדלת. בגלל העומס הגדול שכרת חבר מהכיתה לסייע לך בחלוקה. לאחר שהתחלת לימודי תיכון בבי"ס "קלעי" בגבעתיים, מכרת את ה"עסק" הזה וקנית תחילה אופנוע ולאחר מכן, בגיל 17, את מכוניתך הראשונה –חיפושית. את כל העבודה הזו יזמת בעצמך. לא ביקשת עצה מאיש וגם לא ביקשנו שתעבוד, כי יכולנו לסייע לך בכל נושא. אני שומר את הספר שבו ניהלת את כל החשבונות של העסק.
אבל לא רק עסקים עניינו אותך. בגיל 12 הצטרפת כשוער לקבוצת הכדורגל הפועל פ"ת-נערים. המאמן הראשון שלכם היה אברם גרנט. הייתי מסיע אותך לאימונים וצופה בך מפגין מנהיגות ומזהיר בקולך הרם את השחקנים מפני סכנות האורבות משחקני הקבוצה היריבה.
מאוחר יותר, כתלמיד בבית הספר התיכון יזמת עסק חדש: התחלת לייבא מלונדון תקליטי פופ עבור תלמידים בבית הספר, לאחר שקיבלת מהם הזמנות וכמובן, תשלום מראש. דאגת לבדך להשגת מטבע זר בבנק הסמוך לביתנו. את כל זאת עשית מבלי להתייעץ עם אף אדם.

בגרת. התקבלת לעתודה האקדמאית, התחלת בלימודי כלכלה ולאחר מכן מנהל עסקים באוניברסיטת בר אילן. במקביל סיימת קורס קצינים כחניך מצטיין שנשא את דבר החניכים. את לימודיך בשני המקצועות סיימת בהצטיינות יתרה והוזמנת עם הוריך הנרגשים לטקס שנערך באולם שאגאל בכנסת לסטודנטים מצטיינים מכל הארץ, בראשותו של יו"ר הכנסת- שלמה הלל.
גויסת לצה"ל ליחידת היועץ הכספי לרמטכ"ל. כסגן וכסרן צעיר כבר מילאת תפקיד של רס"ן- ראש מדור אג"מ, וביום העצמאות של שנת 1992 הוענקה לך תעודת קצין מצטיין ע"י הרמטכ"ל דאז רא"ל אהוד ברק, בקבלת הפנים שנערכה לקצינים מצטיינים. באותה תקופה כיהנתי בתפקיד היועץ המשפטי של משרד הביטחון והופתעתי, מדי פעם, לפגוש אותך ביחד עם היועץ הכספי לרמטכ"ל, ממתינים להיכנס למנכ"ל- דוד עברי, כדי  להכין אותו לקראת פגישותיו עם ראשי האוצר.
כאשר סיימת 5 שנות שירות צבאי החלטת לנסוע לארה"ב על מנת ללמוד את השוק האמריקני. ארבע שנים לאחר שסיגל ואתה הגעתם לשם מונית בפעם ראשונה, בגיל 29 בלבד, לנשיא חברת הייטק אמריקנית. נשיא חברת האם "סאנגארד", מר כריס קונדה,  נהג לכנות אותך: "Hagay, what a guy!" . פרסמת מאמרים רבים בעיתונים כלכליים וטכנולוגיים בארה"ב ובישראל והוזמנת להרצות ולהתראיין בטלוויזיה בכל חלקי תבל על תחום ייצור תוכנות לבנקים ולמוסדות אשראי.
תמיד נאמר עליך שהיית הדינמו-בוסטר-טורבו של כל חברה שניהלת. בהחלטיות, אך בחיוך ובחוש הומור. אמרו עליך שהיית מנהל שידע את נפש האדם ונהגת לשכנע קניינים ברוח טובה לרכוש את התוכנות שייצרה כל חברה שעמדת בראשה. אף כאשר נאלצת לפטר עובד, עשית זאת ברגישות, כאדם המבין את תחושתו הקשה של המפוטר.

בן שלנו יקר,
מאז ה-11 בספטמבר 2001 יזמתי באופן  א י ש י  את הקמתם של עשרה אתרי הנצחה לכל הנספים בהתקפת הטרור, תוך ציון שמם של החללים הישראליים. האתר האחרון, שהוא המרשים והגדול מכולם, הוקם על ידי הקרן הקיימת ביחד עם עיריית ירושלים וכל אחד מ-2980 השמות של הנספים בהתקפה- במגדלי התאומים, בבניין הפנטגון והנוסעים בכל המטוסים, חקוק על 20 טבלאות נחושת הצמודות לאתר. במרכז האתר, ש ע ו צ ב  ע"י הפסל אליעזר וייסהוף, עומד לפיד בגובה 9 מטרים ובבסיסו דגל ארה"ב.
בחנוכת האתר בנובמבר 2009 נשאתי דברים בשם ההורים השכולים, כפי שעשיתי בחנוכת כל אחד מתשעת האתרים הקודמים. לא מכבר עלה בידי לשכנע את ראשי אוניברסיטת בר-אילן וגם את אחד הנדבנים הגדולים שלה, להקים שער כניסה לאמפיתיאטרון המוביל ל-"גן האחדות" (ע"ש הנדבן אהרן דהאן נ"י ורעייתו רחל ז"ל), ולקרוא לו "שער חגי שפי". השער, המצוי במקום מרהיב, נחנך ב-1.9.2010 בהשתתפות נשיא אוניברסיטת בר-אילן, פרופ' משה קווה, מ"מ שגריר ארה"ב מר תומס גולדברגר ודיקן הפקולטה לכלכלה ומנהל עסקים. גם אנחנו, כמובן, היינו בטקס ועמנו חברים ואורחים. ניתן לראות את כל אתרי ההנצחה באתר האינטרנט שנוצר על ידי אחיך אוהבך ישי:
                           
ביום 11 בספט' 2011 השתתפנו אמא, ישי ואני בטקס חנוכת אתר הזיכרון הלאומי בגראונד זירו בהשתתפותם של הנשיאים אובמה ובוש ורעיותיהם. למחרת נתקבלנו על ידי הקונסול הכללי והשגריר אהרוני. ראינו את שמך חקוק על שתי אנדרטאות חדשות בניו ג'רסי והשתתפנו בקונצרט שנערך ב-17.9.11 במנהטן בו הושמעה יצירה בשם "רקיע הזהב", שכתב אחיך אוהבך ישי לזכרך ולזכר כל אלפי הנופלים. ביום 22.9.11 נערך בלשכת עורכי הדין ערב לזכרך בו השתתפו למעלה מ-200 אורחים, שופטים, עורכי דין, ידידים שלנו ושלך והמשפחה.

חגי, ילד שלנו אהוב,
מיום שהלכת מאתנו הענקנו לסיגל ולילדיכם את מיטב אהבתנו ונמשיך לעשות זאת. ילדיך נקלטו בישראל נפלא, הם תלמידים מצטיינים ואנשי חברה. כואב לנו הלב שאינך יכול לראות אותם בתפארתם. כולנו במשפחה נזכור אותך תמיד, ננצור את דמותך ואישיותך בלבנו ולעד תמשיך להיות מקור לגאוותנו.

נוח על משכבך בשלום חגי, בננו האהוב והנערץ. הייה נא מליץ יושר  למשפחתך, לעם ישראל כולו ולצבא הגנה לישראל.

אמא אסתר ואבא דב שפי